|
היצירה "שחורה אני ונאוה" היא שיר אהבה לאהבה.
היוזמה לכתיבת יצירה על-פי שיר השירים הגיעה מהזמרת קרן הדר שערכה מבחר של פסוקים מתוך "שיר השירים" כאשר האשה ותחושותיה במרכז. הזדהיתי מייד עם הרעיון לכתוב יצירה על פי שיר השירים ובמיוחד כאשר הסיפור המרומז ביצירה, על פי עריכתה של קרן, הוא סיפור אהבה, קנאה ושברון לב האשה.
רצונה של קרן לספר את הסיפור התנ"כי בשפה עכשווית מדוברת הביא אותה לרעיון להשתמש דווקא בשפה האנגלית ובתרגום מודרני ולאו דווקא בתרגום התנ"כי המקובל. היא ביקשה ממני לכתוב את היצירה בשתי שפות, אנגלית ועברית. התרגום האנגלי שבו השתמשתי בסופו של דבר ערכתי מכ-15 תרגומים שונים של שיר השירים לשפה האנגלית. בעודי מהרהרת ברעיון ובעודי קוראת את הטקסט המופלא הזה התחלתי לשמוע גם שפות אחרות. כל אותן שפות שמתקשרות במוחי עם אהבה צצו לפתע וביקשו את מקומן ביצירה: איטלקית, פורטוגזית, צרפתית... חשתי שיצירת המופת התנ"כית הזו, שיר השירים, שייכת לכל העמים באשר הם משום שאין דבר יותר משותף לכולם מן האהבה.
תוך כדי ההתלבטות שלי כיצד לעבור משפה לשפה ומדוע בכלל לכתוב בכל השפות ההן באה לעזרתי ידידה חכמה שהזכירה לי את מגדל בבל. בבת אחת הבנתי מהיכן הכל נובע. הוא נובע מה"אין שפה". מהמקום בו יש בליל של שפות ולא ניתן להבין כלום ומשם הוא יוצא אל השפה המובנת. הרעיון קסם לי וחדר לנשמתי. וכך הגיתי יצירה שבה יש רצ'יטטיבים, אריות, מדריגלים וסינפוניות. יצירה שרציתי שתהיה כמה שיותר אוניברסלית מצד אחד ומצד שני כמה שיותר שייכת למקום שבו היא נכתבה, ארץ כנען. היות והארץ שלנו ארץ שתי שפות היא, הרי כאשר מדובר בתיאור הארץ, השתמשתי בעברית ובערבית משום שהערבית היא עבורי חלק בלתי נפרד מחיי בארץ הזאת.
המוסיקה שהטקסטים האלה הביאו לראשי היא בעצם "אסיף" של כל מה שאני נוצרת בחובי במוסיקה מאז הולדתי. הישראליות על גווניה המוסיקליים, המוסיקה המזרחית, התימנית והערבית ששמעתי מעצם היותי חיה כאן כל כך הרבה שנים,וכל התרבות המוסיקלית של המוסיקה הקלה והמוסיקה האמנותית של עמי העולם, כל אלה מצאו להם מקום יחד ביצירה הזו שמוטיב האהבה מאחד אותה. זו אינה יצירה שמתכוונת לחדש בסגנון, באפקטים או בצורה. זוהי יצירה שמאחדת בתוכה את מגוון הרגשות הקשורים באהבה על כל פניה, כפי שאני מבינה אותם וחשה אותם. היצירה מלאת מקצבים, חלקם מזרחיים, חלקם מערביים, חלקם אפילו שייכים לעולם הרוק העכשווי. כל זה נעשה באופן ספונטני ולא מודע ואפילו לא מיודע ובסיכומו של דבר, כאשר אני מתבוננת ביצירה השלמה, אני באמת מזהה בה את כל הגלגולים המוסיקליים שהתגלגלתי בהם במהלך כל שנות חיי.
היצירה נכתבה במיוחד לקולה ולאישיותה של הזמרת קרן הדר שניחנה, לדעתי, בתכונות נדירות המייחדות אותה משאר זמרות הסופרן שאני מכירה. ניסיתי להקיף את כל היכולות הקוליות, המוסיקליות והתיאטרליות של קרן הדר, כפי שאני מכירה אותה והתוצאה היא עירוב של סגנון אופראי מחד וסגנון כמעט רוקיסטי מאידך. והרי זו קרן הדר שנמצאת תמיד בין שני העולמות ואת שניהם עושה בצורה מעוררת התפעלות. היכולות המגוונות האלה שלה השפיעו עלי גם בבחירת הסגנונות המוסיקליים בהם השתמשתי ביצירה.
ליצירה שלושה חלקים מאובחנים: החלק הראשון (כ-18 ד') הוא תצוגה של הנערה המאוהבת ותצוגת הארץ והטבע. בחלק הזה ניתן לשמוע הרבה מצלילי המזרח שלנו. החלק השני (כ-22 ד') עובר לתיאור הנערה את אהובה ולמעשה האהבה ביניהם. כאן מופיעות שפות כמו איטלקית, פורטוגזית, צרפתית וגם אנגלית וכמובן עברית. החלק השלישי (כ-20 ד') הוא החלק הדרמטי של היצירה. כאן מתחיל שברון הלב של הנערה כאשר אהובה נעלם והיא מחפשת אחריו בחוצות ירושלים, נתקלת בשומרים שמכים אותה ומתעללים בה ומתכנסת לתוך עצמה.
בפרק האחרון, למרות הכאב הרב שחשה על אובדן אהובה, היא שולחת אותו. היא מבינה שלא תוכל להחזיק אותו כי מהותו אחרת משלה וכך, למרות אהבתה הגדולה, היא נותנת לו ללכת.
מה אירע לה בסוף? האם הבינה כי לאהבה פנים רבות ומתחדשות והיא, צעירה ויפה, תוכל עוד לאהוב פעמים רבות והיא מביטה בעצמה בחיוך ואפילו בצחוק? האם הכאב העביר אותה על דעתה? על השאלה הזו לא אדע לענות. המוסיקה תיתן לכל אחד ואחד את האפשרות להבין מה עלה בגורלה של "השולמית" משיר השירים, דמות אצילית, רגישה, פגיעה ויודעת לאהוב. אשה שיודעת גם לוותר.
כך קרן ואני הבנו את דמותה של "השולמית" משיר השירים ואנו משתחוות בפניה אפים ארצה בהערצה.
את היצירה אני מקדישה לנעם, אהובי הפרטי.
אלה מילך-שריף
|
