הרעיון לכתוב אופרה "צעירה" נולד אחרי שיתוף הפעולה המרתק עם נאוה סמל שהוליד את האופרה "צחוק של עכברוש".
המחשבה הראשונית שלי היתה ליצור יצירה אופראית אשר תדבר אל ליבו של קהל צעיר ומבוגר כאחד. בחרתי מתוך ספריה של נאוה את "לעוף מכאן" שהקסים אותי בראשוניות הישראלית שלו. תקופה שאנחנו כמעט כבר לא זוכרים שהיתה, ישראל באמת אחרת.
הסיפור של מוריס חביבאל, החידה שאופפת אותו, המקום המיוחד שממנו בא, המצוקה של הדרה בהיותה יתומה מאם, בחברותה המשונה עם מוריס, ברצון שלה להציל את המושבה מהבצורת המאיימת על פרנסתם של האנשים ושל אביה בתוכם, האהבה הצעירה והטהורה בין אהרל'ה הנער הממציא פירות חדשים לבין הדרה והאמא שמלווה אותה כל הזמן כמו פיה טובה, כל זה הצית אצלי את אותה התשוקה להכניס צלילים במקום שבו המלים נגמרות.
הצלילים נותנים את האופי של הדמויות השונות ושל המצבים השונים מבלי "לכבות" את דמיון הצופה אלא להיפך, לפתוח אותו למקומות חדשים, בלתי נודעים.
מוריס חביבאל, הסנדלר שהגיע מג'רבה והקסים את הדרה, ריתק גם אותי. למוסיקה שלו ולכל האופרה הזו הבאתי מוטיבים מוסיקליים הלקוחים מתוך פיוטים מקוריים של יהודי ג'רבה וטוניסיה. למעשה לכל אורך היצירה השתמשתי במוטיבים ובמקצבים שעבורי משקפים את המקום האחר, משם הגיע מוריס הסנדלר.
גם הדמויות האחרות כמו הדרה או טובה שרות לעתים במקצבים או במוטיבים המוסיקליים ה"מזרחיים" שמאפיינים את מוריס. אולי כדי למצוא חן בעיניו, או להתחנן שיעשה משהו או סתם להתחנף.
בעת ובעונה אחת יש במוסיקה גם מוטיבים מזרח-אירופאיים מובהקים כי הרי טובה, הדמות הכביכול קומית-מרשעת של האופרה, היא למעשה משם, מאירופה. הסוד מתגלה לנו מאוחר, כמעט לקראת סוף האופרה.
ובתוך כל זאת, המוסיקה שיצרתי ל"לעוף מכאן" היא עבורי מוסיקה ישראלית מובהקת המושתתת על כל הצלילים שאני מכירה מהארץ שלי שבה חיים אנשים מתרבויות כל כך רבות ושונות ושכל אחד מהם הביא עמו את הצלילים של התרבות שלו.
ניסיתי ליצור יצירה שתאפשר לצעירים שאולי אינם מורגלים לשמוע מוסיקה אמנותית להיות מסוגלים להבין את המוסיקה ולתקשר איתה.
האופרה כולה מתחילה באבוב שמנגן מנגינה הלקוחה מפיוטי יהדות ג'רבה. האבוב מזכיר את הכלי המזרחי שמנגן את המוסיקה הזו בדרך כלל ואשר אינו מצוי בין כלי התזמורת הרגילה. המוסיקה הפותחת בהחלט מזכירה לנו מוסיקה מזרחית גם במלודיה וגם בתזמור אבל היא משתנה ונכנס אותו מוטיב מאיים המזכיר גם בהמשך האופרה שהמושבה ואיתה כל ישראל במצוקה של בצורת קשה והעצים הולכים ומתייבשים. בפתיחה אנו לומדים להכיר גם את קולות האנשים במין פנטזיה על אותם פירות הדר משונים וחדשים שאהרל'ה מנסה להמציא וזה לא כל כך הולך לו.
למעשה בפתיחה של האופרה ישנם רוב המוטיבים שיחזרו אחר כך בצורות שונות במהלך היצירה.
במוסיקה של האופרה יש הרבה מקצבים, הרבה הומור ששזור בחוטים של עצב ואפילו אריות-שירים קליטים. בסיום האופרה מתקיים טקס חתונה שמח והמוסיקה היא מוסיקת חתונה טוניסאית שכל יוצא טוניסיה אמור להכיר אותה היטב.
השילוב בין המזרחי למערבי הוא מרתק אבל הוא הדבר הכי טבעי בעיני משום שזה בדיוק הטבע שלנו כישראלים. השילוב הזה ישנו בכל אחד ואחת מאיתנו מעצם היותנו כאן במקום הזה ואני, כמו רבים לפני, ניסיתי להביא אותו כאן במוסיקה של "לעוף מכאן".
ואסיים באנקדוטה: אני בת לניצולי שואה שהגיעו מפולין, מה שנהוג לקרוא בעגה העדתית שלנו בישראל: "פולניה". תוך כדי העבודה על האופרה השמענו נאוה ואני חלקים מהמוסיקה למוסיקאי ספרדי טהור. הוא הביט בי בתמיהה ואמר: "מה זה? חשבתי שאשמע מוסיקה בלונדינית! איך כתבת מוסיקה כזו?"
למותר לציין שנאוה ואני פרצנו בצחוק רם. זו היתה למעשה המחמאה הגדולה ביותר שיכולתי לקבל.
אלה מילך-שריף
» לראש הדף
|
