 ד"ר ברוך מילך, פודהייצה אבי- ברוך מילך, היה מה שקוראים "ניצול שואה", יליד פולין שעלה ארצה בשנת 1948 וחי עם אמי, ניצולת שואה אף היא, בחיפה. כל חיי וחיי אחותי עברו בצל העבר הנורא של הורינו. אבא כתב יומן מזיכרונותיו בשנות חייו האחרונות וציווה על אחותי ועלי להוציאו לאור כספר. אודה על האמת כי זלזלנו קצת בבקשתו זו. אחרי כל כך הרבה ספרי שואה למיניהם, מה הוא כבר יכול לחדש, כך חשבנו. אך הוא התעקש ואנו קראנו את דבריו ונדהמנו מתוכנם ומעצמתם. עדיין לא שיערנו בנפשנו כי אבא כתב בעצם יומן שם, בתופת, בעת שהסתתר בעליית גג צרה ולא ידע אם ישרוד. היומן הזה נמצא רק אחרי מותו ולאחר שנים של תרגומים ועריכה יצא לאור בהוצאת יד-ושם והוא ללא ספק אחד מן הספרים היותר מדהימים ומרתקים על השואה.
הספר של אבא גילה לי את קורות חייו האמיתיים ואת אישיותו כפי שאף פעם לא ממש הכרתי, לא נתן לי מנוח. כאשר פנתה אלי לפני מספר שנים אורית פוגל, מנכ"לית הסימפונט רעננה בהצעה שאכתוב לתזמורת יצירה, לא הייתי צריכה להתלבט יותר מדי. ידעתי שאני חייבת לעשות משהו שקשור בטקסט הקשה והנורא הזה.
לקחתי לידי את הספר וכמו מעצמם בלטו לפני אותם קטעים בספר אותם רציתי לערוך ל"ליברטו" של יצירתי. לקחתי קטעים אלה לאחותי שבזכותה ובזכות עקשנותה, יצא הספר לאור ויחד עימה ערכנו את הטקסט כך שיוכל לשמש בסיס ליצירה.
 ד"ר ברוך מילך לפני המלחמה כתיבת המוסיקה הייתה לעיתים קשה מנשוא עבורי. העיסוק בטקסט כאשר מתוכו מדבר אבא וזה הוא, הוא שעבר את כל הזוועות האלה, השאיר אותי שטופת דמעות, חסרת יכולת להמשיך. הייתי חייבת לנסות ולנתק את עצמי רגשית, לדמיין כאילו מדובר באדם זר ולא כה קרוב לי כדי ליצור. רציתי שאחרים יתחלקו עמי בעובדות הנוראות עליהן למדתי מתוך הספר ויחד עם זאת ליצור יצירה אמנותית. ידעתי שזו משימה קשה מנשוא אך הייתי חייבת לעשות זאת.
כדי ליצור אתנחתא מוסיקלית, חיפשתי שיר אמנותי אשר יכול להשתלב בדבריו של אבי. מצאתי בפואמה של פאול צלאן "הצרה" בתרגומו הנפלא של שמעון זנדבנק כל שיכולתי לחפש בשיר אמנותי שישתלב בטקסט של אבי.
היצירה כתובה בשפה מוסיקלית מאוד פשוטה וברורה ללא ניסיון מודע לתאר בצלילים את הטקסט אלא יותר להוות לו רקע מתאים. בתוך היצירה ישנם שלושה קטעים המושרים על-ידי הזמרת על-פי הטקסט של פאול צלאן. קטע נוסף בו שרה הזמרת הוא החוזה בין אבי ומשפחתו לבין האיכר האוקראיני שהחביא אותם. החוזה מושר על-ידי הזמרת בנגינה יהודית ואח"כ נוצרית במובהק. קיוויתי להעביר דרך המוסיקה את האבסורד שחשתי כאשר קראתי את סעיפי החוזה הזה בפעם הראשונה ודמיינתי לעצמי את הסיטואציה הסוריאליסטית הזאת שבה בני המשפחה מקבלים על עצמם התחייבויות, כמו בחוזה קניית נדל"ן, כדי שמישהו יציל את חייהם.
 ד"ר ברוך מילך קטע השירה האחרון הינו קינה-תפילה משולב בטקסט של הזעקה של אבי לאלוהים. אותה זעקה שמסתיימת במשפט: ואולי השמים ריקים שעל-פיו קרוי הספר וקרויה היצירה. את הזעקה הזאת ערכה גיסתי, המשוררת בת-שבע שריף לשיר אמנותי מהדרגה הגבוהה ביותר וזאת למרות הסתייגותה מהאמירה הבוטה של אבי כי אולי השמיים ריקים.
היצירה "ואולי השמים ריקים" בוצעה בביצוע בכורה עולמי במרץ 2003 בישראל ע"י תזמורת סימפונט רעננה ומאז בוצעה בברלין ובדיסלדורף בשפה הגרמנית, בפסטיבל צ'אטאקווה בארה"ב בשפה האנגלית ואמורה להיות מבוצעת במאי בלובלין שבפולין בשפה הפולנית.
בכל המקומות בו בוצעה התקבלה היצירה בתדהמה ובהתרגשות עצומה. מפעם לפעם אני חשה כי אבי, שרצה בנקמה על כל הדברים שאירעו לו ולמשפחתו, זוכה דרך ביצוע היצירה הזו לנקמה לה ייחל.
את יצירתי "ואולי השמים ריקים" הקדשתי לאחותי, שוש אביגל ז"ל, שבזכות עקשנותה ורצון הברזל שלה יצא הספר של אבא לאור ובעקבותיו אף יצירתי.
|
