1. פסיכה

מנורה קטנה ביד לה
ותשוקה גדולה בלב,
למיטת בן-חן שנם לו
פסיכה חרש תתגנב.

מסמיקה היא ורועדת
עת יפיו אצלה נקלט –
אל האהבה עירום הוא,
מתעורר וחיש נמלט.

חרטה י"ח מאות!
כמעט נפחה את נשמתה!
פסיכה צמה, מסתגפת
כי עירום את אמור ראתה.

(עברית: שלמה טנאי)

2. אשה

הם אהבו זה את זו בכלל לבב,
היא היתה נוכלת, הוא היה גנב.
כשעסק בעסקה מפוקפקת
הטילה עצמה למיטה צוחקת.

היום עבר בשמחה וחמדה
בלילה תמיד אל חזהו נצמדה
כשסגרו עליו דלת-כלא חורקת
עמדה בחלון והיא צוחקת.

ביקש שיאמרו לה: "נא, בואי אלי,
אליך יוצאים כל געגועי,
אליך אקרא ונפשי נאנקת"
והיא הנידה ראשה צוחקת.

בשש בבוקר תלוהו בחבל,
בשבע גופו הורד אלי קבר.
בשמונה שעתה כבר היתה דוחקת
שתתה יין אדום והיא צוחקת.

(עברית: שלמה טנאי)

3. הגיעה העת

הגיעה העת לנער מעלי
טרוף העוכר נשמה.
ארך המשחק ששיחקתי עמך
כלץ על קרשי הבמה.

הרהיבו עינים בדי תפאורות
ברוב בצעיהם הנאוים.
היתה אדרתי מרוקמת זהב,
היו רגשותי נשגבים.

כלה המחזה, דעכו האורות,
הקסם נגוז ונמחק:
אך למה עדין הלב הפותה
כואב כבשעת המשחק?

אהה, אדוני! לא ידעתי נחש
אשר הגורל לי יביא.
כי את הלודר הגוסס אשחק
עם מוות במו-לבבי!..

(עברית: רחל)

4. מצבי הרוח של המאוהבים

(סיפור אמיתי, מסופר שוב על-פי מסמכים ישנים,
יצוק מחדש בחרוזים גרמניים יפים)

בן-חיפושית ישב על גדר, מתעצב,
הוא בבת-זבוב אחת התאהב.

את היא זבוב-הנשמה שלי,
בת-הזוג שאבחר בשבילי.

אתי התחתני והיי לי אור!
בטני עשויה מזהב טהור.

גבי הוא ממש הדר ופאר,
שם האודם לוהב, אזמרגד זוהר.

לא אהיה כל כך טפשית!
לעולם לא אקח לי עוד חיפושית.

לא יפתוני אודם, ברקת, זהב,
העושר לא אושר מביא מכנפיו.

אל אידיאלים כולי נוהה,
כי אני בת-זבוב מאוד גאה.

עף בן-חיפושית ונפשו מאוד מרה,
ובת-זבוב לטבול באמבט מיהרה.

היכן הדבורה, היכן שפחתי,
שבעת הרחצה תשרת אותי.

ולי תלטף את עורי הנפלא,
כי אני לבן-חיפושית הכלה.

מסיבה גדולה אערוך לשנינו,
לא היה בן-חיפוש יפה ממנו.

גבו הוא ממש הדר ופאר,
שם האודם לוהב, אזמרגד זוהר.

בטנו זהב, תכונותיו אצילות
מקנאה תתפקע בת-זבוב הנבלות.

מהרי, דבורתי וסרקי שערי,
וקשרי את מתני והבושם ערי.

שלא אסריח כלל ועיקר
כשאשכב בזרועות חתני היקר.

ברףרוף כבר באות שפיריות-הכחול
להעניק לי לווי בכבוד גדול.

הוזמנו לבוא נגנים רבים
וגם זמרות, צרצרים נכבדים.

הצרצר, הצרעה, קרציה וחרגול
בתוף, חצוצרה יריעו בקול.

נגינות ינגנו בשמחת-חתונה –
כבר באים האורחים בכנף-ססגונה,

הכומר חפרפרת בגלימה שחורה
גם הוא מגיע – השעה מאוחרה.

בים-בם מריעים פעמונים בקול –
היכן חתני האהוב מכל?

גים- בם, בים-בם, הפעמונים מכים,
החתן התעופף לו למרחקים.

בים-בם מריעים פעמונים בקול –
היכן חתני האהוב מכל?

בינתים, במרחק, החתן שעזב
על גבי ערמה של זבל ישב.

שם הוא שבע שנים בלה
עד אשר נרקבה הכלה.

(תרגום: שלמה טנאי)

5. בתיאטרון

תלך אמך לעזאזל
אביך לעזאזל ילך,
בתיאטרון, האכזרים,
לא הניחוני לראותך.

מצוחצחים בהרחבה ישבו הם
וסדק לא נשאר כמעט,
דרכו אל ירכתי התא,
אליך להחדיר מבט.

ישבו הם שם וגם הביטו
בששון מחאו כפים
לבני צמד נאהב
עת מותם מצאו השנים.

(תרגום: שלמה טנאי)

6. קיטי

האושר שנשק לי אמש
היום כבר נעלם,
ואהבת-אמת נמשכת,
לה לא זכיתי מעולם.

הסקרנות משכה לא פעם
אישה אל זרועותי.
אך בראותה אל תוך לבי
ברחה חיש מפני.

אחת צחקה לפני לכתה,
אחת כסיד חורה.
רק קיטי מררה בבכי
כאשר אותי עזבה.

(תרגום: שלמה טנאי)

7. זאטוטים

בסיר של לילה, הוא שט והגיע,
על זרם הרין, הדור כחתן.
אל חוף רוטרדם עלה והופיע,
עלמתי, בידיך לבי הקטן.

אני, יפתי, אשאך על כפים,
אל תוך ארמוני, אל מיטת כלולותי,
קורות חדרי מתבן פרוים,
ממוץ ונעורת כל רהיטי.

מה טוב, מה נעים, יהיה שם לשנינו,
כמלך בגדוד נשמח, נעלוז,
מקורי עכביש נארוג את סדינינו,
ערשנו נאה: מקליפה של אגוז.

ביצים של כנים, וחלב של צפרדע
אגיש לך בשפע, יום יום על מגש,
וכשאמא תמות, עוד נירש מידיה
נאדות נוטפי ריח – צפיחית בדבש.

הנה איך כלה לחתן מתארשת,
תמיד נאנחת היא: הוי אל אדיר!
נדמה לה – עוד רגע הנה היא גוססת,
אך סוף סוף בכל זאת ירדה אל הסיר.

על מי, על עכבר או אדם בן מיננו!
על מי כאן בעצם השיר מדבר?
קשה להבחין זאת, בעוונותינו,
אך ככה סופר לי וכך אספר.

(מגרמנית: יצחק כפכפי)

8. אהבה ואמון

אפשר לצחוק וגם לבכות
כאשר אנחנו חשים
שאוהבים הלבבות
אך אין אמון בראשים.

החשה את, מתוקה שלי,
איך לבי באהבה מתנשם?
היא נדה בראש ולוחשת:
"מי יודע למי הוא פועם!"

(תרגום: שלמה טנאי)