היצירה מושרת באנגלית ומדוברת על-ידי השחקנית בעברית.

אופליה
(מתוך "המלט" בתרגומו של אברהם שלונסקי)

איכה אכיר דודך מדוד, אכיר ולא אטעה?
מגבעת יש לו דמות שבלול, מגדל לו ומטה.

מה? לא, בבקשה הקשיבי! הוא את ידי לקח, אחז בה בחזקה.
פתאום לאחוריו נסוג כמלוא הזרוע ושם כף יד שניה מעל לגבותיו.
ויהי בוחן פני בחון היטב, כאילו ביקש לו לציירן. וכה עמד זמן רב.
לבסוף, משניער את כף ידי בנחת ופעמים שלוש הניע בראשו,
השמיע אנחה כה עמוקה, מרה, כאילו לבבו חישב להשבר ובא קיצו פתאום.

הוא מת, אילת-חן, הוא מת, שבק חיים, חלף.
צרור דשא-עשב לראשו, ואבן לרגליו.

אבוי! לא, הקשיבי נא!

צחים כשלג תכריכיו, עטור פרחי המור,
פלגי דמעות של אהבה לווהו אלי בור.

אומרים כי הלילית היתה בתו של הנחתום.
אל אלוהים, יודעים אנו את אשר הננו, אך לא את אשר נוכל להיות. ברכת אלוהים על שולחנך.

מחר יומו של ולנטין,
וכאור-היום אלכה אל מול חלון ביתך, להיות לולנטין שלך.
הוא קם וחיש-מהר פתח דלתו הנעולה.
בתולה נכנסת אל חדרו ולא יוצאת בתולה.

אזי הרפה ממני, הפך אלי פניו מעבר לכתפו, עד כי נדמה: דרכו מוצא הוא בלי עינים,
כי כך, בלעדיהן, עבר את סף הדלת, ועד הסוף היה אורן פונה אלי.

בשם אלים ואראלים, חרפה היא, וי לי, וי!
כל גבר כך, אם רק יצלח... זה עול, בחיי!
הן לפני-כן נשבעת לי: "היה תהיי אשתי!"
וכן היה, לולא – אויה!, מהרת לשכב אתי.

אקוה, כי הכל יהיה לטובה. עלינו להאריך רוח. אך לא אוכל למנוע עיני מדמעה, בזכרי כי באדמה קרה השכיבוהו. ואני – חן-חן לכם על עצתכם הטובה. הבו, מרכבתי! לילה טוב, גבירותי, לילה טוב, גבירותי החמודות. לילה טוב, לילה טוב.

דזדמונה
(מתוך "אותלו" בתרגומו של ט. כרמי)

מה אעשה כדי לזכות באדוני שוב-פעם?

כי חי האור הזה שבשמים, איני יודעת איך אבד ממני.
הנה אכרע לומר: אם רצוני חטא אי-פעם לאהבתו במחשבת סתר או במעשה,
או אם עיני, אזני, או כל חוש מחושי התענגו על תואר זולתו.
או אם אינו אהוב לבי עדיין תמיד היה ויהיה תמיד-
לו גם ישליך אותי מעל פניו להתפלש גרושה ומרודה- אם כך, שלא אראה במנחמה.
קשיחות הלב – פגיעתה רעה, וקשיחותו אולי תשים קץ לחיי, אך לא תכתים את זך אהבתי.

אמי- היתה לה משרתת, ברברה. היא אהבה, ואהובה בגד בה ועזבה.
היה לה שיר על ערבה ;ישן נושן היה, אך הוא בטא את גורלה, ובמותה – היא שרה.
השיר ההוא אינו מש מראשי הלילה.
היא ישבה, נאנחה ליד עץ השקמה, שירו שיר ערבה בוכיה;
וידה בחיקה ועיניה דמעה, ערבה בוכיה, ערבה;
מי הנחל זרמו, מלמלו יגונים; ערבה בוכיה, ערבה.

אנא מהרי, הוא יבוא בעוד רגע.

דמעתה המלוחה מוססה אבנים – ערבה בוכיה, ערבה.
שירו שיר ערבה בוכיה – זה זרי.

אל תתלו בו אשם: אם יבוז- אוקירנו-
לא, זאת לא השורה הבאה. הקשיבי, מי דופק?

"אהובי, בי כזבת" – והוא, מה אמר? ערבה בוכיה, ערבה.
"אם אוסיף לחזר, תשכבי עם השאר" -

לילה טוב, לילה טוב. ינחני אלוהים לא לעשות רע תחת רע כי אם להטהר בזכות היסורים.
לילה טוב, לילה טוב.

יוליה
(מתוך "רומאו ויוליה" בתרגומו של דורי פרנס)

שלום! מתי שוב ניפגש רק אלוהים יודע.
פחד וחולשה זורמים לי בעורקים ומקפיאים כמעט את כל חום החיים.
אני אקרא להן לחזור כדי לעודד אותי.

ומה אם הנזיר נתן לי בעורמה סם רעל, להמית אותי.
זה ככה, בוודאי. אבל – זה לא יכול להיות, כי הוא ידוע כאדם קדוש.
ומה יקרה אם, כשיניחו את גופי בקבר, אתעורר עוד טרם שיבוא רומאו כדי לגאול אותי?
הנה סיוט! אני לא אשתנק בבור הזה, ששום אויר צח לא נושב לסירחון של פיו?
ולא אמות מרוב מחנק לפני שאהובי יגיע?

אם אתעורר לי כך, מוקפת סיוטים ובלהות כאלה, אני הלוא אצא מדעתי!...
עצור! עצור! רומאו! הו רומאו! הנה המשקה.
אני שותה את זה למענך.

סיום
אקוה, כי הכל יהיה לטובה. אך לא אוכל למנוע עיני מדמעה.
חן-חן לכם על עצתכם הטובה.
הבו, מרכבתי!
לילה טוב, גבירותי,
לילה טוב, גבירותי החמודות.
לילה טוב, לילה טוב.