|
כילידת חיפה, היה הים תמיד חלק בלתי נפרד מחיי. חיפה, עיר הולדתי, נחה לחוף הים התיכון בצפון ישראל. הר הכרמל משקיף על הים ומפסגתו ניתן לראות את המפרץ היפהפה. צבעי הים וכחול שמים הישראלי יוצרים גוון עמוק של כחול מוכר ואהוב.
כאשר מאסטרו יוסטוס פרנץ הציע לי שירים מאת המשורר הספרדי, יליד האיים הקנאריים, תומאס מורלס, הוא סימן עבורי כמה שירים אפשריים לבסס עליהם את יצירתי. אני בחרתי בבית הראשון של השיר "שיר תהילה לאוקיינוס האטלנטי" המספר על המשמעות שיש לים עבור המשורר.
לכל אדם יש החלום שלו על המים הכחולים הענקיים האלה שיוצרים ים שלם או אוקיינוס. האוקיינוס של האיים הקנריים מוכר לי רק דרך שיריו של תומאס מורלס. החלטתי לא להתרכז בתיאור האוקיינוס אלא בחלום עליו. החלום שישנו בכל אחד מאיתנו על ים.
עתה, אחרי שסיימתי את יצירתי, אני חשה כאילו למדתי להכיר את הים של האיים הקנריים והאוקיינוס הזה התאחד לו עם הים של החלומות הפרטיים שלי ועם הים של ילדותי.
האווירה של המוסיקה סובבת אם כך סביב החלומות והרגשות של המשורר, של הזמר או הזמרת ושל המלחינה (היא אני) כאשר אנו חושבים על הים, מתבוננים בו והדמיון לוקח אותנו לאן שהוא רוצה.
הזמרת שרה פסוקים מסויימים אותם בחרתי מתוך הבית הראשון של השיר. כלי הנשיפה מעץ, במיוחד האבוב, הקרן האנגלית והחליל מגלמים תפקיד משמעותי, כמעט חשוב כמו תפקיד הזמרת.
לא עשיתי כל נסיון ביצירה זו לחקות את רחשי ורעשי הים, הגלים שלו והסערות שלו. ניסיתי לצייר, בצלילים, את התחושות שיש לאדם כאשר הוא מתבונן בים וחולם עליו. רגשות אלה סוערים לעיתים, חולמניים, צוחקים, עצובים...
קראתי ליצירה "אריה" לקול ותזמורת אך מאחר והיא כתובה עבור הפסטיבל באיים הקנריים וההשראה שלה באה משם, קראתי לה קאנ-אריה לקול ולתזמורת.
אלה מילך-שריף.
|
