צחוק של עכברוש

אופרה
ב-10 תמונות ל-8 זמרים, מקהלת נערות ותזמורת קאמרית

לחץ לצפיה בגודל מלא

תוכן:
» כללי
» תיזמור
» סינופסיס
» קרדיטים
» קטעי אודיו ווידאו
» עיתונות
» לוח ההופעות
» ליברית (עברית)
» ליברית (אנגלית)
» ליברית (גרמנית)
» קרא מאמר על היצירה מאת ד"ר אורי גולומב

כללי

נאוה סמל

על פי ספרה של נאוה סמל
מוסיקה: אלה מילך-שריף
ליברית: נאוה סמל ואלה מילך-שריף
ביצוע בכורה: אפריל 2005 בתל אביב, ע"י התזמורת הקאמרית הישראלית בשיתוף עם תיאטרון הקאמרי
מנצח: אורי לשמן
במאי: עודד קוטלר
מו"ל: אין (השאלת חומר תזמורתי ישירות מהמלחינה)

תיזמור

• 2 (Piccolo), 2 (E.H.),2,2; 2 Hns, 2 Trp in C, Timpani
• Percussion (1-2 players) Triangle, Tambourine, Whip, Cymbals, Temple Blockes, Glockenapiel, Xylophone, Snare Drum, Tubular Bells, Bass drum
• תזמורת מיתרים
• סבתא (מצו-סופרן)
• נכדה (סופרן)
• איכרה (מצו-סופרן)
• איכר (בס בריטון)
• כומר / סטש (בריטון)
• לימה אנרגלי (סופרן)
• ילדת הבור (הסבתא בילדותה)
• מקהלת נערות

» לראש הדף

סינופסיס

האופרה הקאמרית בהלחנת אלה מילך-שריף, מבוססת על הרומן "צחוק של עכברוש" מאת נאוה סמל. הספר זכה לשבחי הביקורת, בשל ייחודו ותעוזתו לספר את זיכרון השואה באמצעים בלתי-שגרתיים.

לחץ לצפיה בגודל מלא

לכאורה העלילה פשוטה: ילדה יהודייה קטנה נמסרת על ידי הוריה שביקשו להצילה, למשפחת איכרים בכפר קטן בפולין, כדי שיחביאו אותה עד תום המלחמה. היא מוכנסת לבור תפוחי אדמה. שמה וזהותה נשללים ממנה. היא נדרשת להפוך לנוצרייה, מזונה ניתן לה בצמצום, ובן לווייתה היחיד באפלת חייה הוא עכברוש, אותו היא מכנה "סְטַש".

בכך לא תמה סאת ייסוריה של הילדה. בנם הצעיר של זוג האיכרים יורד אל הבור בלילות ואונס אותה. לאחר שנה בחושך, מביאה האיכרה את הילדה לכומר הקתולי של הכפר, כדי שיחסל אותה במו ידיו ויפרע את חשבון צליבתו של ישו בידי היהודים. תוך סיכון חייו, מסתיר אבא סטניסלב את הילדה בכנסייתו ומשקם אט אט את גופה ואת נפשה המרוסקות. שישים שנה אחר כך, כשהילדה ההיא כבר סבתא בתל-אביב, היא מנסה להעביר את סיפור האימה לנכדתה בת השתים-עשרה שמכינה עבודת "שורשים". הזיכרון שנבלם בתוכה זמן רב כל כך תובע כעת את זכותו לפרוץ, להפוך לסיפור, להישמע.

לחץ לצפיה בגודל מלא

נאוה סמל בחרה לספר את סיפור הילדות העצוב הזה באמצעות רבדי זיכרון ותודעה. בפתיחה, ניצבת הסבתא ניצבת על פרשת דרכים. האם לספר את הזיכרון הנורא לנכדתה, או להניח לו לשקוע בתהום הנשייה לעד? האשה הזקנה מוצאת דרך לספר לנכדתה את הסיפור כאגדה, וכך נפתחת שרשרת "הזוכרים".

הנכדה בתורה, משתפת את המורה בבית-הספר במה ששמעה מסבתה, וכך מעבירה את הזיכרון הלאה. רובד נוסף היא אסופת שירי אינטרנט המתארים בשפה אכזרית וחסכונית את עולמה ההפוך של הילדה בבור. אסופה זו היא כבר פרי יצירתם של הזוכרים הבאים - מי שהנכדה שיתפה אותם בזיכרון המתגלגל.

רובד נוסף הוא ה"חלום" המתרחש בעולם עתידני שבו הפכו הזוכרים את "ילדה ועכברוש" למיתוס ולמותג מסחרי. בשנת 2099 פורצת לימה אנרגלי אל חלומו ותודעתו של הסטש שלה (שהוא כזכור, גם שמו של העכברוש בבור), כדי למסור לו במפגיע, את מורשת הזיכרון. חרף האיסורים באותה חברה עתידנית, פועל על לימה אנרגלי הזכר הרגשי, והיא מבקשת לרדת במו גופה ונפשה לתוך בור האימים של אותה ילדה בעבר ולהפקיד ולו גם בכפייה, את הזיכרון בידי ה"זוכר" הבא.

לחץ לצפיה בגודל מלא

הרובד האחרון בספר הוא זכרונו של "העד לזיכרון המקורי", הלא הוא הכומר הכפרי אבא סטניסלב שמתעד ביומנו מתקופת השואה, את התהליך שבו שוקמה הילדה "בעלת הזיכרון" ואת הפגיעה האנושה באמונתו באלוהים שברא עולם פגום, שבו שולט התוהו ובוהו.

חמשת הז'אנרים השונים של הספר: סיפור, אגדה, שירת-אינטרנט, פנטזיה עתידנית ויומן נשזרו יחד לליברית של האופרה.

לימה אנרגלי, אותה ישות עתידנית, בשנת 2099, חוקרת ומתחקה אחרי המיתוס של "ילדה עכברוש". היא זו שמושכת בחוטי עלילת האופרה מלמעלה. בכל פעם היא ממשיכה את הסיפור מנקודה אחרת, תוך כדי דיאלוג - וויכוח עם סטש - "המפעיל" שלה שמתנגד לירידה המסוכנת לתוך בור העבר.

לחץ לצפיה בגודל מלא

בכל פעם שלימה אנרגלי מגיעה לגילוי חלק מן הסיפור המקורי, מתרחשת "ירידה" לבור ונחשף הסיפור של הסבתא המספרת אותו לנכדה. אל תוך הדיאלוג המתפתח ביניהן, נכנסים גם מחשבותיה של הסבתא ותובנותיה של הנכדה אודות קורותיה של הסבתא. תוך כדי שהזקנה משתפת את נכדתה בסיפורה, נכנסים גם השירים הקצרים הלקוניים, המובאים מפי מקהלת הנערות שהם למעשה, הרהוריה של הילדה המוחבאת בבור אודות המציאות ההפוכה של חייה.

התמונה האחרונה מתרחשת בכנסייה, לשם מביאים האיכר והאיכרה את הילדה אל הכומר אבא סטניסלב כדי שישחט אותה. הכומר עורך את טקס מיסת חג המולד, כאשר מאחור מסתתרת הילדה. הוא זועק אל אלוהיו שהפקיר את ילדיו-ברואיו. אט אט הוא מדובב את בת חסותו ונוצר ביניהם דיאלוג של שאלות ותשובות.

ולסיום, נימה אישית: בעקבות הספר ובאמצעות כוחה ועוצמתה של המוסיקה, ניסינו להיות חלק משרשרת הזוכרים. כל אימת שזיכרון השואה מסופר, הוא נברא מחדש ונישא הלאה אל הדורות הבאים כזיכרון חי.

אורך האופרה הוא שעה ו-35 דקות.

» לראש הדף

קרדיטים

לחץ לצפיה בגודל מלא

ביצוע ראשון ע"י התזמורת הקאמרית הישראלית בניצוחו של אורי לשמן.
במאי: עודד קוטלר.
סבתא (מצו-סופרן): בבת מרום.
לימה אנרגלי (סופרן): מאי ישראלי.
הכומר / סטאניסלב (בס-באריטון): אלכסי קנוניקוף.
הנערה בבור / הסבתא כילדה (סופרן): עינת ארונשטיין.
הנכדה (סופרן): קלייר מגנגי.
סטש (באריטון): ייבגני נייגנייץ.
איכרה (מצו סופרן): ענת איני.
האיכר (בס-באריטון): גבריאל לוונהיים.
מקהלת נערות: מקהלת מורן בניצוחה של נעמי פאראן.
עיצוב תפאורה ותלבושות: אדריאן ווקס.
עיצוב תאורה: קרן גרנק.
ביצוע בכורה: 9 באפריל, 2005, תיאטרון הקאמרי, תל אביב.

» לראש הדף

קטעי אודיו ווידאו

» לראש הדף

עיתונות

» לראש הדף

לוח ההופעות

פוסטר האופרה מוצג בורשה, פולין

לחץ לצפיה בגודל מלא

תיאטרון הקאמרי, תל אביב:
9-13 באפריל, 2005.
17-18 ביולי, 2005.
1-4 באוגוסט, 2005.
12-14, 25-26 בספטמבר, 2005.

האופרה הישראלית, תל אביב:
14-15 באוקטובר, 2005.

תיאטרון הקאמרי, תל אביב:
19-21 בנובמבר, 2005.
4-6 בדצמבר, 2005.
1-3 בינואר, 2006.

14 בפברואר, 2006: יגור.
15 בפברואר, 2006: נהריה.
27 בפברואר, 2006: כרמיאל.
12 במרץ, 2006: באר שבע.
22 במרץ, 2006: תל אביב, שתי הופעות.
13 באפריל, 2006: תיאטרון הצפון.
22 באפריל, 2006: פתח תקוה.
24 באפריל, 2006: תיאטרון ירושליים, שתי הופעות.
25 באפריל, 2006: אשקלון.
29 באפריל , 2006: תיאטרון חיפה.
8 במאי, 2006: וורשה, פולין.
28 במאי, 2006: תל אביב.
15 ביוני, 2006: תיאטרון חיפה.
13 בספטמבר, 2006: תיאטרון הקאמרי, תל אביב.
13 בנובמבר, 2006: תיאטרון הקאמרי, תל אביב.
3 בדצמבר, 2006: תיאטרון הקאמרי, תל אביב.
מאי 2007 - סיבוב קונצרטים בדרום אפריקה.