|
האסוציאציה העיקרית שעמדה לפני כאשר התחלתי לכתוב את היצירה היתה הים על כל גווניו ורבדיו אך רק בסיום כתיבתה הבנתי שנושא היצירה הוא גלים.
הגלים הם מרכז היצירה. לגלים יש מצבי צבירה שונים. כמובן שהם גלי הים, וגלי הים על צורותיהם המשתנות הם כשלעצמם נושא גדול ועצום שיכול להוות השראה למוסיקה. אלא שהגלים ביצירתי הם גם גלים אחרים. יש המון גלים בעולמנו וחלק מהם נכנסו בצורה זו או אחרת ליצירתי. גלים הם גם גלי הנפש, הם גלים של מצבי רוח משתנים, הם גם תדרים שונים (גלי רדיו למשל).
בחרתי בשורות מעטות מתוך שני שירים של תרצה אתר ושיר של יונה וולך. השירים מדברים על ים אך מתארים מצבי נפש המקבילים למצבים שונים של הים וכך גם המוסיקה שמכילה בתוכה את מצבי הגלים השונים שבתוך מילותיהן של שתי המשוררות אבל גם את האישיות של כל אחת ואחת מהן המוכרת לי משיריהן האחרים ומן הביוגרפיה שלהן.
כתיבת היצירה הזו מזכירה לי קצת את אותו ציור נסתר הקיים כבר בשלמותו אך צריך לקשקש ולקשקש כדי לגלות אותו. ככל שהתקדמתי בכתיבה, היצירה גילתה עצמה בפני והדריכה אותי כיצד להמשיך. זה כמו ללכת במבוך כאשר יודעים את המטרה אך הדרך אינה ידועה וצריך לעבור אותה, לטעות, לחזור, ושוב ושוב עד אשר מגיעים בסופו של דבר לקו הסיום. זו אינה דרך קלה והיא כרוכה בתסכולים ובייסורים אך בסופו של תהליך ישנו סיפוק עצום וידיעה שהכל היה לטובה ודרך הייסורים השתלמה.
היצירה כתובה לזמרת מצו-סופרן ותזמורת והיא יצירה תזמורתית עם זמרת. הזמרת משתלבת, נכנסת ויוצאת ולעתים הופכת להיות חלק מהתזמורת כמו כלי נוסף. ליצירה ארבעה חלקים מאובחנים שאינם פרקים נפרדים אלא ארבעה שמרכיבים שלם.
בחלק הראשון מופיעות מלותיה של תרצה אתר: "רק הים מתפלל ולוחש. חרוזים חרוזים מתפלל ולוחש. ים נוגן, ים לא עצוב, ממרחק לא גדול, עם חולות עצובים מתלחש." "הים שובר גלים כמו לב אל חוף נמוך וערירי". האלמנט העיקרי שחוזר על עצמו שוב ושוב ונראה לי שהשפיע יותר מכל על המוסיקה של החלק הזה הוא התפילה והלחישה של הים והגלים. הזמרת שרה לעתים בליווי התזמורת ולעתים כחלק אינטגרלי מהתזמורת. התפילה בפרק הזה מופיעה בצורות שונות ובאסוציאציות מוסיקליות שונות, חלקן מאד ברורות למאזין.
בחלק השני השתמשתי במילותיה של יונה וולך: "גם הים נסוג ויש לו אולי רגשי אשמה כמו לי. פתאום והכל חוף ויש צדפים וחיות לאסוף וצריך לחזור ולאסוף." זהו חלק הרבה יותר בוטה, זוויתי, אולי פחות נעים לאוזן. הוא מתחיל במעין פוגה "זוויתית" ואף הזמרת שרה בקפיצות גדולות ובמרווחים בוטים.
החלק השלישי נכתב למיתרים בלבד ומביא גלים אחרים שמתחילים די שקט ונעים והופכים להיות יותר ויותר סוערים. זוהי נפש סוערת על הגלים הפנימיים שלה. המוסיקה שירתית ומאד מלודית והרמונית.
החלק הרביעי המסיים את היצירה חוזר לאחדות ממלותיה של תרצה אתר. זו פעם ראשונה ביצירה שיש דיאלוג ברור בין הזמרת ובין כלי התזמורת, מעין אמירה ותגובה. מצד אחד יש כאן תזכורת של התחלת היצירה המובילה לסיום המתאר מרחב גדול ושליו. נרגעו הגלים והפכו סוף סוף לים אחד גדול.
היצירה הוזמנה על-ידי הקאמרטה הישראלית ומנהלה המוסיקלי אבנר בירון.
|
