"אני רוצה להיכנס לספר בראשית"

מחזור שירי תנ"ך

יצירה למקהלה, סולנית וסקסופון

מלים: נאוה סמל

לחן: אלה שריף

סולנים: דפנה זהבי-מצו סופרן, גן לב- סקסופון, גבי ארגוב- פסנתר

ביצוע: המקהלה הקאמרית רמת גן. מנצחת: חנה צור

אני נפגשת עם אלה שריף ונאוה סמל לשיחה אודות היצירה "אני רוצה להיכנס לספר בראשית", המשותפת לשתיהן. לפניי יושבות שתי נשים שנראות כמו "החברות הכי טובות" – נשות תרבות, פחות או יותר באותו שלב בחייהן. נשים יוצרות, כל אחת בתחומה. השילוב בין השתיים - גם במפגש ביניהן וגם ביצירה המשותפת - נראה כמו מובן מאליו. אמיתי וחסר מאבקים.

נאוה סמל ואלה מילר- שריף

איך נוצר המפגש ביניכן? כיצד התחיל הקשר?

"אלה היא זמרת אלט עם קול עמוק נפלא," מכריזה סמל ומספרת: "לפני כשש שנים שמעתי אותה בקונצרט שרה שירים של קורט ווייל בגרמנית, ובסוף ההופעה ניגשתי אליה ושיתפתי אותה בהתרגשות שחוויתי בהאזנה לשירתה. באותה הזדמנות הצעתי לה לשיר בעברית, מפני שאני מאמינה שבשפה שלנו השירה עוברת באופן מיידי ובלתי אמצעי, והחוויה של המאזין עמוקה פי כמה. אלה הציעה לי לתרגם את הטקסט, ואני שמחתי לצלול להרפתקה של חיבור בין טקסט ומוזיקה."

זה היה החיבור הראשוני בין השתיים, ומאז הן משתפות פעולה זו עם זו. שיתוף פעולה מיוחד, אשר זכה לשבחי המאזינים והביקורת, הוא ביצירה "אני רוצה להיכנס לספר בראשית", שבעטייה נפגשנו.

לפני שאנחנו ניגשות לדבר על מחרוזת שירי תנ"ך, אני מסוקרנת לדעת איך תהליך העבודה מתבצע. האם, למשל, קודם נכתב השיר ואחר כך הלחן, או להפך, קודם הלחן ואחר כך השיר?

סמל כותבת קודם את השירים, רבים מהם בהשראת התנ"ך. בסיום מלאכת הכתיבה היא מפקידה את הטקסטים בידיה הנאמנות והאמונות של אלה. "אני יכולה לחשוב רק על אלה בתור מלחינה," אומרת סמל. ואילו אלה שריף אומרת שהיא "פשוט מרגישה את המוזיקה החבויה בטקסטים של סמל ומחלצת אותה החוצה."

על היצירה

היצירה "אני רוצה להיכנס לספר בראשית - מחזור שירי תנ"ך", מורכבת מ-5 שירים - 4 שירים על ספר בראשית, ושיר אחד על מגילת רות. לדברי סמל השירים נובעים מהתחושה שלה שהטקסט המקראי מחביא בקפליו עוד סודות כמוסים הממתינים לגילוי. סמל נותנת חופש רב למלחינה, שכן, כפי שהיא מעידה על עצמה, היא "לומדת המון דרך הפרשנות המוזיקלית."

היה יפה לראות איך כל אחת מהשתיים מוסיפה בדרך עבודתה עוד נדבך להבנת היצירה. כשסמל מסבירה לי את פרשנותה של שריף ליצירה שלה, למעשה היא מגדירה במילים את המוזיקה של שריף. וזו האחרונה מהנהנת בהסכמה וחותמת על כל אחת מהגדרותיה של סמל לפרשנותה. וכך, לנגד עיניי נפרשים הכתיבה והפרשנות כמגדל שנבנה נדבך על נדבך. לאנשים שהמלל הוא הצד החזק שלהם, מעניין במיוחד לראות איך המוזיקה לא רק מלווה אלא גם מפרשת.

לדוגמה, בשיר הראשון ממחזור השירים הנוכחי: מתי התחיל האדם הראשון לפחד?

האדם הראשון לא פחד מהנחש

ולא כאשר מגן עדן הוא גורש

וגם מהמלאך עם החרב המתהפכת

אדם הראשון לא ממש חשש.

אפילו לא מקולו של אלוהים שרדף אחריו בכל

הגן.

רק כשנולד לו ילד, אדם הראשון הפך לפחדן

אז הוא התחיל באמת לפחד

כי בפעם הראשונה הוא הבין

מה זה לאבד.

מבלי לדבר עם סמל חזרה שריף על השורה "בפעם הראשונה הוא הבין" שש פעמים. לדברי סמל, החזרה ממחישה את נקודת המפנה בשיר. עד שנולד בנו, אדם חי בהוויה תמימה וחסרת פגם של גן עדן מתוק, ונקודת האַל-חזור היא הרגע שבו הוא הפך להורה. הפחד פוגש את האדם ברגע שבא לעולם היצור שיצא ממנו והיקר לו מכל. רגע האחריות וההכרה בדבר המוות האורב. ההשהיה המוזיקלית של אלה שריף מופיעה בדיוק בנקודת התמורה. ויש עוד דוגמאות רבות להבנה ולשיתוף בין השתיים.

אלה מילך-שריף, ילידת חיפה, החלה להלחין מוזיקה בגיל 12. היא בוגרת האקדמיה למוזיקה ע"ש רובין באוניברסיטת תל אביב במגמת קומפוזיציה, בוגרת להקה צבאית, וממקימי המקהלה הקאמרית "זמרי קאמרן". בשנים האחרונות הופיעה שריף ברסיטלים ובקונצרטים עם פסנתר והרכבים תזמורתיים שונים בארץ ובאירופה, ברפרטואר המשתרע החל מן הז'אנר הרומנטי ועד למוזיקה בת זמננו, כולל אופרות קאמריות.

אלה מילר- שריף

נאוה סמל, ילידת יפו, היא בעלת תואר שני בתולדות האמנות מאוניברסיטת תל אביב. היא פרסמה 14 ספרים ו-4 מחזות. יצירתה יונקת משורשי התרבות היהודית ונשענת עליה. במרכז יצירתה עומדים גיבורים ילידי הארץ, המתמודדים עם הזהות הישראלית ועם צלקות העבר כמו זיכרון השואה.

נאוה סמל

שתיהן מעידות על עצמן שלא גדלו עם קשר מיוחד לתנ"ך, החורג מהקשר הרגיל של כל מי שעבר את מערכת החינוך הישראלית. אמנם הן גדלו בתקופה שבה התנ"ך היה מושרש והמורשת הבן-גוריונית של "חדֵש ימינו כקדם" הייתה נר לרגלי המחנך והתלמיד הישראלי, אולם השיעורים בבית הספר התיכון לא זכורים להם כחוויה מכוננת. שריף למדה בבית הספר הריאלי העברי בחיפה וסמל בגימנסיה עברית הרצליה בתל אביב, כך שהן משתייכות לאותו עולם תרבותי, והן גם בנות אותו דור.

ומתי הגיעו לתנ"ך?

סמל אומרת שמרגע שהחלו חיי הכתיבה שלה היא נשאבה מיד לתנ"ך. היא מתקשה לראות את עצמה כותבת ללא ספר הספרים, המונח דרך קבע על שולחן העבודה שלה ומהווה מקור השראה מתמיד. ושריף מעידה על כך שבאמצעות המוזיקה היא מחוברת מאוד למקורותיה ולשורשים היהודיים שלה. תכנים נוצריים מסוימים, לדוגמה, היא מתקשה להלחין. ולמרות שהיא עושה זאת, היא מרגישה שהיא בוגדת במהות שלה.

יצירה אחרת שהשתיים שיתפו בה פעולה היא האופרה "צחוק של עכברוש", העוסקת בזיכרון השואה ובהעברתו מדור לדור. האופרה מבוססת על הרומן של סמל והולחנה בידי אלה, שקראה אותו והייתה הרוח החיה מאחורי העלאתו על הבמה. האופרה מוצגת על בימת התיאטרון הקאמרי של תל אביב, ובימים אלה מופיעה ברחבי הארץ.

סמל מעידה כי מזמור קל"ט בתהילים ליווה אותה בשנתיים שבהן נמשכה כתיבת הספר, וכי המוטיב של אדם השרוי בחושך מופיע לכל אורכו ומצוטט בספר.

היצירה "אני רוצה להיכנס לספר בראשית" בוצעה בפסטיבל אבו גוש 2005 ובקונצרט ב"צוותא" בידי מקהלת רמת גן, בניצוחה של חנה צור ועם הסולנים דפנה זהבי ונגן הסקסופון גן לב.

מקהלת רמת גן בניצוחה של חנה צור בפסטיבל חגיגות המוסיקה באבו גוש 2005. צילום: רפי דלויה

היצירה שודרה בשידור ישיר ב"קול המוזיקה" וזכתה לתגובות נלהבות של הקהל והביקורת. סמל ושריף מתכננות להרחיב אותה מ-15 דקות לערב שלם.

במרוצת השנים נכתבו שירים ולחנים רבים בהשראת התנ"ך ובשילוב ציטוטים ממנו, אולם "אני רוצה להיכנס לספר בראשית" הוא יצירה שונה. זו איננה יצירה עממית, ואולי לא יהיה קל לתלמיד בית ספר להתחבר ללחן שלה, אך יש ביצירה שילוב מיוחד, המעורר סקרנות וצורך בעוד. הלחן והמוזיקה נקשרים יחד ומזמינים נבירה בטקסט המקראי והפיכתו לנוכח ועכשווי.

מקהלת רמת גן בניצוחה של חנה צור מבצעת את היצירה "אני רוצה להיכנס לספר בראשית", פסטיבל חגיגות המוסיקה באבו גוש 2005. צילום: רפי דלויה

השם שנבחר ליצירה משקף את הרצון להוסיף, לפרש, לצאת נגד ולטלטל את הטקסט שהוא הבסיס התרבותי שלנו. יש תחושה שהטקסט המקראי חשוב מאוד ומרכזי ליוצרות, אך הן אינן חוסכות ביקורת מהמסופר בו ואינן קוראות אותו בעיניים תמימות. ביקורת נוקבת עולה מתוך קריאת השיר "גֵרה" על יחסה של החברה הישראלית לזר, ובהמשך היצירה, ב"שרה שרה", על הסכסוך היהודי-ערבי ועל ההחמצה של ה"אם" לנתב את ילדיה לחיים בעלי עתיד אופטימי יותר.

במגירה של סמל כבר מחכים שירים נוספים, כמו שיר על מישאל, אחד מרעיו של דניאל (דניאל פרק א, פס' 6 ואילך). דמות אנונימית, המוּכּרת בדרך כלל למספר מצומצם של קוראים. היא כותבת על מישאל בעיניה של אמו, האורזת לו תרמיל בלילה, לפני צאתו לגלות בבל, והיא טומנת בו כמה אוצרות שיזכירו לו תמיד את הבית. השיר נכתב מתוך ההכרה של סמל שהגולה מפתה, ולמעשה השיר מופנה לבנה הפרטי אייר, שכבר חמש שנים נודד בעולם באוסטרליה ובמזרח הרחוק. עבורה התנ"ך הוא פלטפורמה לדיון בנושאים שהם כאן ועכשיו, והוא מחובר לחיים שלה כי הוא נוגע בהיבטים מן המציאות שלנו.

אנחנו נפרדות, בתקווה לשוב ולהיפגש שוב לשיחה על ערב משותף של השתיים.

בלחיצה על שם היצירה "אני רוצה להיכנס לספר בראשית" ניתן להאזין ליצירה ובמקביל לעקוב אחר הטקסט.

אני רוצה להיכנס לספר בראשית

מחזור שירי תנ"ך

מתי התחיל אדם הראשון לפחד?

האדם הראשון לא פחד מהנחש

ולא כאשר מגן עדן הוא גורש

וגם מהמלאך עם החרב המתהפכת

אדם הראשון לא ממש חשש.

אפילו לא מקולו של אלוהים שרדף אחריו בכל הגן

רק כשנולד לו ילד, אדם הראשון הפך לפחדן

אז הוא התחיל באמת לפחד

כי בפעם הראשונה הוא הבין

מה זה לאבד.

אחים בדם

אילו קין לא היה הורג את הבל

הם היו נשארים לעולם אח של אח

מכאן ועד סוף התנ"ך.

אילו רק קין היה מתנצל

לרגליו של הבל נופל

אילו רק "סליחה" היה אומר

ואת האבן קובר

העולם היה לגמרי אחר.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

גֵרה

אל תלכי איתי, רות, עכשיו נעצור

את הגבול הזה לבדי אעבור

ואת עודך בנקודת החזור

על עקבותייך שובי אחור.

אל תלכי איתי, רות, ניפרד, יקרה

מן העבר ההוא זו לא ארץ בחירה

שם יצביעו עלייך, ידברו בך סרה

לעולם תהיי בשבילם "הזרה"

נוכריה כאן בינינו, אשת צרה

על משקוף יירשם "פה גרה גֵרה".

אל תלכי איתי, רות

אלמנה – לא כלה

במולדת שלי

כבר אבדה החמלה.

כי העם שלי בפחדיו מכותר

ונועל את עצמו מפני כל איש זר

שם שרה שלחה למדבר את הגר

הם קוראים לעצמם "העם הנבחר"

נצורים בגבולם, ליבם הנסגר

והכול מאימת האחר, לא מוכר

בשוק, ברחוב, בכיכר,

תמיד יזהו בך את אות הניכר.

הלילה יורד רות,

שמי מואב הם שלך

עמי לא עמך

אלוהַי הוא לא לך

שובי אחור, כלתי כמו בתי

כי ביתי לא ביתך

וביתך לא ביתי.

אל תלכי איתי, רות

אל תלכי איתי, רות.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שיר ערש לאדם הראשון

תישַן במנוחה, אדם הראשון

מיטתך היא עפר ממנו נוצרת

סדר חדש קבעתי היום

אני למעלה, אתה כאן למטה.

עירום לך לישון, אדם הראשון

מתחת לעץ החיים המלבלב

ואם מן העץ האחר תתרחק

לא תדע שום מחסור וּכְאֵב.

אין לך אמא ואבא

שנינו לבד בגן הדומם

אתה ואני

רק אני ואתה

ביחד עכשיו נירדם.

ממפתים היזהר

זה הגבול, פה גדר

לא תוכל לחצות

אל הצד האחר.

איך יהיו חייך

הכול ביָדֵיךָ

אני רק נשפתי

רוחי באַפֶּךָ

הס, תן מנוחה

כבה העפעף

אני לא נועדתי

להיות השמרטף.

תישַן במנוחה, אדם הראשון

אני הֶחזק - אתה החלש

הלילה גן-עדן עודנו שלך

מחר יתהפך יום חדש.

תישַן בשקט אדם הראשון

עכשיו גם אני אלך לי לישון.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שרה שרה

אני רוצה להיכנס דחוף לספר בראשית פרק כ"א

ולומר לשרה:

אל תגרשי את שפחתך הגר

אל תגרשי אל המדבר.

שרה, שרה,

תני ליצחק, תני לישמעאל

להיות אחים מאושרים

שישחקו, שיגדלו יחד

שיהיו חברים

מכאן ועד סוף הדורות.

שרה, שרה

את תחסכי מאִתנו המון צרות.