|
I.
שקט שקט מלינה די כבר
לא ימצאו אותך כאן.
שכבי לך בעשב הצומח,
שקט עכשיו מתחת לכוכבים.
לא היית צריכה לצאת מתוכי מלינה,
בגללך נתקו עלים מעצם ורדפו אחרי
בהמלה מרשרשת
ומשני צדי הרחוב נעו בתים גדולים ברוח
ואנשים פרושי ידים בחלונות
עשו לי פרצופים ושאלו אותי דברים –
מה הם חושבים להם מלינה, מה
הם בוכים עלי את כל החום של עיניהם,
די כבר די מלינה,
שקט עכשיו מתחת לכוכבים.
II.
ראיתי אשה בתוך הרוח
כמו צפור גדולה חגה
פורחת בתוך הרוח ומתוך שערותיה אפלוליות כורעות
לתוך שערותיה.
מה היא מבקשת אשה של רוח
הגרה מתחת לכובעה כמו פטריה,
מלים של עצים עוברות לידה,
רכילות של ענפים,
ליליות באות לשיר לה שירים
של ליליות,
והיא מוצאת לה מקום בתוך היער
בו חתולים לבנים אולי מלאכים
יוצאים אליה מתוך היער
לינוק את חלבה המתוק ולגרגר
לתוך אזניה את בדידותם השעירה.
III.
אם תקום האשה ממטתה
ותפתח את המקרר,
אפשר יהיה לראות את פניה,
אפשר יהיה לראות את מבטה
בגבינה המביטה חזרה מחוריה,
אך באור הזה החוור
רואים שרעבונה פעור
לאור אחר
ולא לכחלחל המרצד
מן הטלויזיה,
ולא לאדום הבוקע
מן השעון המעורר
או לניאון הירח
המנציץ את נברשת נשמתה,
אור אחר היא צריכה
בלילה הממתין ככורסת עור שחורה
לבלעה.
IV.
אני חבקתי אותך
ואתה חבקת אבטיח
אני אהבתי אותך ואתה לא
ידעת מה לעשות
עם האבטיח
כי ידיך שרצו
לחבק אותי
לא יכלו
לעזוב אותו
ומצד שני
מה
תגיד חכי
רק אניח
את האבטיח?
V.
משהו
איזה צליל
מישהו מהעננים ששר
אים סינגינג אין דה רין
או ארמינדה קנטרוס
המנגנת טנגו בפסנתר ישן מתוך קסטה
הזכירו לי שאותי
אותי אני שכחתי
|
